במרכבת זהב מכונפת

שבה מחשכת הקור,

שוב עם האביב מלבלבת

עטופה בחיק אם ובוהק אור.

 

שמחת הבת מעוררת חיים,

האדמה מתעוררת בתום,

דֵמֵטֵר שוב מפריחה פרחים

ופֶּרְסֵפוֹנֵה מבשילה פירות בחום.

 

ציפור קורנת בשמי מעופה

וילדי אדמה צומחים בחומה.

דֵמֵטֵר מטובה מרעיפה,

ופֶּרְסֵפוֹנֵה צוהלת עם בנות אדמה.

 

במחול חושים סוער,

כואבות האם וּבִתָּהּ

בחום שמש בוער

זוחלת חשכת אחריתה

 

הרוח לוחש,

הקור מתגנב,

בחשכת ליל רוחש

כוכב מנצנץ באופל

ומצטנף

 

הללויה