באור אלוה,

בליבה של בריאה,

עתיד בְּהוֹוֶה חבוי.

​

זרע צעיר טמון,

נושם בחשכת אדמה את חומה של חמה,

שחיים נותנת וקיום מאפשרת.

 

נבט אני, זעיר

בחסדי האל המאיר,

חותר בימים ושוזר בזמנים.

​

חום החמה מליבי קורן,

עלעלי שואפים למרחב מעלי,

במשעול אדמה, בזרימת המים,

בתנועת האויר ולהט האש.

​

מגביע הפרח נפתח,

בְּגַרְעִין האור שהוטמע

נולדתי שוב כאדם.

 

 

לאה אגמון