מתקדרים השמיים, 

מאפירים העבים,

עננים נוסקים בשמי מרום,

את מתינו נושאים מפי-תהום.

 

אצורה אדמה,

עצובה האומה,

עץ ניצב

דומם על אם דרך,

רקפת מרכינה ראשה

ושקדיה לובנה לבשה.

 

והאדם,

הוא עץ השדה.

 

אומה מתעוררת,

אל תקוותה

נושאת מבטה

 

הללויה