ניצנוצי האביב כבר הפציעו
והחושך עודו בתוכי
מי ייתן ויפציעו זרעי האביב
בפְּנִים הרדום שלי

​

הולכים ואורכים הימים
ואנו עודנו שבויים
בליבו של החורף
הצובט ללא הרף
בפְּנִים הרדום שלי

​

רק תקווה של הרוח
עוד בי מפעמת 
והיא את הפְּנִים מעוררת
קום בני התעורר
הקם והער
האביב הפנימי חודר

​

חודר כל יאוש
כל אוזלה
כל מיחוש
האביב הוא הרוח שלך
המעיר את כל ישותך

​

האני הוא אביב
הוא משליך מסביב
כל תוגה תפלה, אפלה
הוא חביב האביב, 
הוא מרהיב

​

הללויה

​

​

מור דרכי
24.2.23