בשבילי שרה היא העץ השתול על פלגי מים, עץ שהביא איתו את פלגי המים, מים חיים.

 

המציאות בימינו יבשה מצמיתה, בני האדם מנותקים מהרוח ממי הפלג הזורמים, החיבור לרוח אם קיים הוא שטחי, לא מודע.

כל חייה של שרה ניסו ליבש את העץ ואת יכולויותיו, וניסו לחסום את מי הפלג, לא לאפשר לו ללבלב, לתת פריו ולהרוות את העולם.

 

שרה הייתה תמיד כעץ שתול, נטוע על פלגי מי הרוח, הנותן מים ופרי לכל החפץ ולכל מי שהיא נגעה בו, גם אם לזמן קצר בחייה או בחייו.   

 

בסבלנות וחום, תמיד עמדה לידי בהקשבה ובדיבור ברור, כאילו בפשטות, אך במלוא החוכמה והאהבה, והצליחה להראות את החיים כרגע, כנקודת מוצא לעשייה ולהתפתחות טובה מועילה. גם כשהקשיים גדולים יש תקוה ואור שממנו ואליו אנו הולכים.

 

תמיד הבינה צרכים של האדם היחיד ושל קבוצה והחברה בכלל, למשל:

 

שיטת הקווים

שיטת הקווים ששרה בנתה ויישמה. זו עבודה מרפאה על ידי שירטוט קווים של המטופל בעצמו בנוכחות שרה ובתמיכתה.

שיטת ריפוי אמנותית רוחנית שהצליחה לפתח גישה טיפולית הקשורה לכוחות ריפוי הקיימים בקוסמוס, והטבעתם בגוף האדם המתרגל עבודה אמנותית זו. 

 

בדרך ריפוי זו נעזרנו אני ואחרים בבעיות בריאות מגוונות, כולל חולי סרטן, שממנו אנשים שהחלימו ו /או חייהם הוארכו בשנים רבות, ללא צורך בטיפולים אחרים. 

אנשים עם בעיות פסיכיאטריות גם התרפאו.

 

חינוך וולדורף

שרה יזמה חוג ראשון ללימוד חינוך אנתרופוסופי, עוד לפני שהיו כאן גנים ובתי ספר, כדי להכין תשתית להקמת גן שקם בגילה. הייתי אחת משתי הגננות בגן. הפעילויות של שרה בחינוך הביאו לכך שהיא הוזמנה לתת הרצאות במשרד החינוך על חינוך מיוחד אנתרופוסופי. ובאוניברסיטת ת"א על חינוך וולדורף בדגש חינוך מיוחד. וכל זאת לפני שנפתחו בארץ גנים אנתרופוסופיים.

 

צרכים חברתיים

שרה ניסתה לעורר אנשים ודווקא את אלו שנזקקו לכך, לקיים ערבי שישי וערבי חגים למפגש אלטרנטיבי אנתרופוסופי. זאת כדי שגם אנשים ללא משפחה ישבו ביחד, ותיבנה קהילה שהינה על בסיס רוחי ואינה רק על בסיס משפחתי, או מיקום פיסי. זה הרעיון שממנו נבע "שישי אנתרופוסופי", המתקיים כיום מזה שנתיים.

​

ועוד יוזמות ועשיות שונות ומגוונות.

​

כל מעשיה ויחסה אל כל אדם איתו יצרה קשר היה תמיד מלא אהבה וחסד.

שרה העץ השתול ופלג המים, מים חיים.

ואת כל פרייה, אהבתה, חמלתה נתנה לנו שלא ניבול, שנדע לשתות ממי הפלג ונוכל  לחיות, שלא נהיה כצמח בר, ונדע מאיפה באנו, מי קיימנו ולאן אנו הולכים.

ואז באשר נעשה נצליח.

כולה אהבה.

ואנו אלו שבחסדה חסינו תחת עץ מלבלב זה ועודנו שותים ממימיו, והוא החייה ומחייה אותנו במפגשי הענף, בחגי השנה בענף, בחוג הדרמה, בחוג הציור של אהובה, ובערבי "שישי אנתרופוסופי", ובאתר שגם היא הייתה אחת מאלה שרצו בכך, ובעוד פעילויות.

 

 

כתבה: לאה אגמון

הדימוי לעץ שתול היה הרעיון של אביטל ברקת

25.4.23